אינטימיות של הלב

רשומה מ-24.418

אז הוא צלל לעבודה שלו, רוב רובו שם, ובכל זאת הצלחנו לבלות יחד חלק מהיום-שלישי שלנו. התחלנו, כראוי, בקפה. נסענו לבנימינה לקנות את הפולים החביבים עלינו בקפה בנימינה. אנחנו פיינשמקרים עם הקפה שלנו - טוחנים ביד את הקפה של עכשיו, ומכינים אותו במקינטה. הטקס של הבוקר

משם שמנו פעמינו אל עין צור. הכל עדיין כל כך יפה עכשיו, הכל ירוק ופורח, מים מפכפכים (או 'זומרים' לפי ינאי), ציפורים מצייצות.. קסם. הריאות מתרחבות, והלב גם עשינו שם פיקניק, מתחת לעצים, ינאי ניקה את בריכת המעין מהאצות שגדלו בה, וטבל במים הקרייים ועשה עמידות ידיים (כי אי אפשר בלי). תענוג. אחר כך הביתה למנוחה עם הארי פוטר והחתולים, על הספה בסלון.

אני רוצה לחלוק איתכם תהליך שעברנו דוקא לא השבוע, אלא בשבוע שעבר. החלטתי לצאת לדרך כלשהי, וינאי ביקש שאחלוק איתו רק אבני דרך מסויימות, ולא את הדרך המתפתלת עצמה. שמעתי, הבנתי, קיבלתי ויצאתי לדרך. והיא התפתלה. ועוד איך התפתלה. למעלה ולמטה ולצדדים. ולא סיפרתי לו כי הוא ביקש. עסק ביש.

נוצר מצב בו הייתי ממש צריכה להיות עם פוקר-פייס לידו, רק כדי לכבד את בקשתו (המובנת). טוב שהיו חברות לחלוק איתן את ההרחשויות לאורך הדרך.. אבל עם ינאי נהייתי מתוחה והתחלתי לכעוס עליו על כל מיני שטויות, שגרמו לשנינו לתהות מה לכל הרוחות קורה כאן.. עד שנפל לי האסימון, והבנתי שהבקשה שלו, למרות שעל פניה נראתה לשנינו פשוטה ליישום ומובנת, פשוט לא בריאה לנו. אז דיברתי איתו בעדינות, סיפרתי שקשה לי לא לחלוק איתו דברים, בכל זאת הוא החבר הכי טוב שלי והאדם הכי קרוב אלי בעולם, ושאני מרגישה כאילו אני משחקת משחק לא אמיתי לידו וזה לא כיף בכלל. והכי חשוב - שאני באמת רוצה שהוא יהיה לי שותף לדרך, גם כשהיא מתפתלת, גם כשנתקלים באבנים (שלא לומר סלעים), וגם בסתם ישורת. שנהיה שותפים לדרך. והוא הקשיב, הבין, והסכים לשמוע. וסיפרתי...

ההקלה היתה כל כך גדולה ומשמעותית ומיידית, עד שהיה ברור שזה מה שהיה נכון עבורינו, להיות שותפים לדרך. כמה טוב שיש לי שותף כמוהו לדרך. ואיזה מזל יש לו שיש לו אותי כשותפה לדרך

תמיד אני אומרת שהדרך הפשוטה היא בדרך כלל גם הדרך הכי בריאה, רק שלהגיע לפשוט הזה, זה לא כזה פשוט

דף הבית

אודותי

בואו נשוחח