איך הדברים אמורים להיות

אחת התמות החוזרות בקליניקה שלי היא 'איך הדברים אמורים להיות'. יש לנו רצון מסויים, או צורך שאינו מקבל מענה, ואנחנו בדרך כלל נראה רק דרך אחת או מקסימום שתיים, כדי למלא את הצורך הזה. אבל האמת היא שיש המון דרכים כאלו, רק שהן נסתרות מעינינו, בעיקר כי אנחנו רגילים לחשוב באופן מסויים, וכי יש לנו ניסיון חיים מסויים וקולות חיצוניים ופנימיים כאלו ואחרים, שמתוכם אנחנו מתווים את הדרך. אז יש עוד דרכים ואפשר למצוא אותן, רק להסכים לצאת מהפינה שלנו, לזוז ממנה קצת הצידה, כי משם הנוף נראה אחרת ודרכים חדשות מתגלות ונפתחות בפנינו.

הפער הזה, שבין מה שיש עכשיו לבין "מה שאמור להיות" יוצר כאבים שונים ומשונים, יוצר כעסים וריחוק, ממני ומהפרטנר שלי. אפילו הייתי אומרת שיוצר מציאות לא מציאותית, או סיפור שאנחנו מאמינות בו בכל ליבנו, בטוחות שהוא אמיתי לגמרי וסובלות, הו כמה סובלות. הרי הכל סיפורים, כל מציאות מקבלת פירוש סובייקיטיבי אחר, ייחודי, אישי.

אז לנשום, לשבת רגע בשקט בצד, להתבונן על המצב, לזכור שזה סיפור, פירוש שאנחנו נותנות למציאות כלשהי, לזהות בתוכינו את ה"אמור-ים" ולחפש פירוש אחר, מיטיב, מקדם. סיפור שלא יתקע את הגלגל שלנו, אלא יתן לו דחיפה קלה אל מקום טוב יותר.

הסיפור ה"סטנדרטי" שלי הוא שאני לא מספיק חשובה. אני יודעת את זה כבר המון שנים, נתקלת בסיפור הזה שוב ושוב ולפחות היום אני כבר יודעת לזהות שזה סיפור…

מה הסיפור שלכם? איזה סיפורים אתם מספרים לעצמכם באופן קבוע?

תרצו להכיר אותו כדי שלא ינהל אתכן יותר? בואו.