הסדר הנכון של הדברים

קשה לי להשתמש במילה 'נכון' לגבי סדר הדברים בשבועות האלו של הכאוס, בהם שום דבר לא מרגיש נכון, בהם יום עוקב אחרי יום וקשה להרים עיניים אל האופק.

אבל הסדר הזה קיים. קיים בכמעט הכל, כמעט כל הזמן.

אני מוצאת שיש בזה משהו שמנחם אותי, הידיעה הזו שמה שהיה הוא גם מה שיהיה, ובעצם גם מה שהווה אפילו אם זה רחוק מלהיות מורגש עכשיו.

היום, ה-23.11.23, הוא יום פיבונאצ'י.

פיבונאצ'י היה מתמטיקאי איטלקי שנולד במאה ה-12, גדל ולמד באלגי'ריה, והביא את בשורת הסיפרה אפס מארצות האיסלאם אל המערב. במחקריו הוא גילה את יחס הזהב, יחס שחוזר על עצמו ומתקיים שוב ושוב בטבע. למשל באופן בו גדלים גרעיני החמנייה, באיצטרובלים של עצי האורן, בקליפת האננס, ביחס שבין אורכיהן של האצבעות בכף היד, בפיזור הגלקסיות בחלל, באופן בו מסתדר גופו של החתול כשהוא מנמנם.. בהכל.

גם ליאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו השתמשו ביחס הזהב עבור האסתטיקה שביצירותיהם.

אחרי האתנחתא היבשושית הזו אני חוזרת אל חיי האישיים.

הקעקוע שבתמונה הוא הקעקוע האחרון שעשיתי. זה קעקוע של נאוטילוס, או בעצם של הקונכייה הסלילית שלו, שמתארת באופן מושלם את יחס הזהב. משפחת הנאוטילוס קיימת קרוב ל-500 מיליון שנים ושרדה את כל ההכחדות ההמוניות שהיו מאז ועד היום. חברי המשפחה היו עדים לרוב החיים החדשים שהתפתחו על הפלנטה הזו.

קסם.

קיעקעתי אותו לפני כשנה וחצי בזמן שהחיים שלי היו מאד מבולגנים והייתי צריכה איזה עוגן, משהו שיזכיר לי שהדברים קבועים, שמה שהיה הוא מה שיהיה וכנראה שגם מה שהווה. תזכורת שחרוטה עלי במקום עליו אני יכולה להתבונן בכל עת. עוגן של 500 מיליון שנים נראה לי לגמרי סביר…

בימים הראשונים של המלחמה הזו הוצפתי בזכרונות ממלחמת יום כיפור. הייתי בת 8 ואבא שלי היה במילואים. לא היתה שום דרך לדעת אם הוא חי או מת ואם ומתי ישוב הביתה. תמונת פניו כששב בדיוק כשישבנו במקלט וניסינו להבין מה קורה בהאזנה לטרנזיסטור המגמגם, צפה לי אל מול העיניים ללא הרף.

אבא שלי מת לפני שבע שנים ואני מתגעגעת אליו מאד, וההצפה הזו היתה מציפה ומטלטלת עבורי.

ביקשתי וקיבלתי שיחת טלפון עם מטפלת רגשית. שיתפתי אותה במה שקורה והיא אמרה לי דבר ששכחתי - שההיאחזות הזו בחווייה האישית שלי במלחמת יום כיפור, יכולה לעזור לי לדעת שגם מה שקורה עכשיו יחלוף, כמו שהמלחמה ההיא חלפה.

בעצם היא חיברה בתוכי את מה שהתנתק בי, את הידיעה הזו שלדברים יש איזשהו סדר, גם אם אני לא יכולה לראות אותו, הוא שם, קרה וקורה ויקרה.

ויש משהו מנחם בידיעה שלדברים יש סדר.

שהדברים חוזרים על ואל עצמם גם אחרי 500 מיליון שנים וגם דרך הכחדות המוניות.

יש סדר נכון לדברים, גם אם עכשיו הוא נסתר מן העין.

______________________________________________

בתמונה: אני והנאוטילוס שלי, שקיעקעתי כך שיהיה פתוח למה שיבוא. ובטוח.