לריב זה אחלה

כמעט כל מי שאני פוגשת, בקליניקה או מחוצה לה, מספר לי שהוא על הקצה. פתיל קצר, חוסר ריכוז, שינה טרופה, דיכדוך, חרדה, אשמה, דאגה, יגון..

טריגרים מתעוררים בקלות. קצות העצבים שלנו נמצאים עכשיו ממש על פני השטח, חשופים מהגנות ורגישים כל כך, הפתיל הקצרצר שלהם ניצת בשבריר שניה.

במיוחד בימים אלו של מלחמה, זוגיות יכולה להוות עוגן משמעותי ומקום בטוח בתוך העולם הכאוטי והלא בטוח שאנחנו חיים בו עכשיו. כדי שהיא תוכל להיות כזו כדאי לזכור שהרגישות גבוהה בהרבה מבדרך כלל, שזמן התגובה התקצר ושהתגובה עצמה, פעמים רבות, יותר תוקפנית, מתגוננת ומאשימה. מצב שכל כך זמין להסלמה עכשיו, בדיוק בזמן שמה שאנחנו בעצם הכי צריכים הוא חיבוק חם ואוהב.

אולי יעזור לדעת שהכעס שעולה ומצית את הפתיל, תמיד יושב על משהו אחר, הוא לא רגש ראשוני. תמיד יש משהו שמצית אותו, בדרך כלל יהיו אלה תחושות של תסכול, חוסר אונים, אין מוצא.

בלאו הכי כולנו חווים את התחושות האלו עכשיו ביתר שאת, לכן קל כל כך לכעס לעלות ולהתפרץ.

התחושות האלו קיימות בזוגיות גם בזמנים שבשגרה, יותר או פחות סביב נושאים כאלו ואחרים, אבל עכשיו הכל בווליום מוגבר. מוגבר מאד. וכדאי לזכור את זה. להשתדל לזכור את זה, וזה נורא קשה עכשיו כי התסכול מחפש מוצא, חוסר האונים מחפש און וכעס יכול להחוות כמו און, אבל הוא לא..

לא משנה באיזו דרך נבחר לבטא את הכעס, הוא תמיד ייצור בינינו חייץ וניכור, ונתרחק עוד יותר מהחיבוק שאנחנו כמהים אליו, מתחושת הקבלה, העיטוף וההכלה.

אז מה עושים? משתדלים. במיוחד עכשיו. משתדלים מה? לשים לב שהכעס עולה בנו ולנסות לעצור, לשאול את עצמנו מה בעצם קרה רגע לפני שהכעס הנכיח את עצמו. מה קרה רגע לפני, מול מה התעורר התסכול, איפה הרגשנו חוסר אונים, איפה חבויה בנו תחושת חוסר המוצא. אולי, אם נצליח לעצור רגע לפני, נוכל פשוט לבקש את מה שאנחנו צריכים באותו רגע - הקשבה, תיקוף, חיבוק, לשקוט ביחד, להתאוורר מהביחד..

וזה בסדר גם לא להצליח לעצור, אנחנו לא בודהות אבל אז אולי אחרי שהיה ריב לעשות את התהליך הזה ולבוא ולהתפייס, להתקרב שוב, ליצור את המרחב הבטוח הזה של הזוגיות.

ויש גם את הצד השני, זה שכלפיו מופנה הכעס. גם פה מאתגר לראות את התמונה הגדולה יותר, לזכור מאיפה באה המתקפה, מה המקור שלה, להשתדל לא להרים מיד את חומות המגן ולא לשלוף מיד את חרבות הברזל, אלא לנסות לרכך. אני כאן, אני אוהב/ת אותך, אני רואה אותך, חיבוק?

יחד עם כל זה, אני גם רוצה להגיד שלריב זה אחלה. משחרר מתחים, מאפשר לבטא דברים שלפעמים קשה לבטא בצורה "יפה", מבטא גם סוג של תשוקה וחַיוּת, יש בו משהו מזכך, וזה בסדר להתרחק לפעמים, רק לזכור להתקרב שוב אחר כך

ומזכירה גם שאפשר ללמוד כלים לתקשורת כזו, איך לריב, איך לקבל, איך לאהוב בתוך המציאות של היום.

_______________________________________

בתמונה:

צמד פרחי ברוגמנסיה שתלויים זה לצד זה מהשיח שלהם, מפיצים אור ויופי. צילמתי בחצר שהיתה לי לפני הרבה שנים.