התחלות חדשות...

כנראה שזה לא ממש משנה אם את סינגלית בת 25 שפוגשת גבר שמסקרן אותך לגשש איתו לקראת קשר רומנטי, או אישה פוליאמורית ולא סינגלית בת 57 במצב דומה, בין אם רק עכשיו פתחת את הזוגיות המונוגמית ארוכת השנים שאת מצויה בה, לבין אם את פוליאמורית ותיקה ומנוסה.

הפרפרים בבטן שם, לפעמים הם באים כלהקה גדולה, צבעונית וסוערת, ולפעמים באים אחד אחד, בזהירות מסויימת, בהתבוננות שהיא קצת מרחוק וגם קצת כמהה להתקרבות, גם וגם שכזה, פרפר פרפר, לא בבת אחת.

לא משנה מה הסטטוס בעולם מערכות היחסים, יש כאלו ששמחות לקראת ההתחלות החדשות, ואף מייצרות אותן באופן יזום, ויש כאלו שנרתעות מההתחלות האלו, שנמאס להן שוב ושוב לחוות את הראשיתיות הזו, את הגישושים וההיסוסים, את הפרפרים האלו שלפעמים מתעכבים בעדינות לקראת הפגישה הראשונה, המגע החדש, הנשיקה הראשונה, הסקס הראשון, ולפעמים כל להקת הפרפרים מסתערת בבת אחת ומביאה עמה סוג של קוצר רוח לקראת הפגישה הראשונה, המגע הראשון, הנשיקה הראשונה, הסקס הראשון..

אני יודעת שאצלי זה לפעמים ככה ולפעמים ככה. לפעמים בא לי תקופה של שקט שבה אין התחלות חדשות ויזומות, ולפעמים בא לי כבר להכיר מישהו חדש, לחוות את פרפרי ההתחלה, ואז אני יוזמת סוג כזה או אחר של חיפוש.

וגם בהתחלות, כשהן כבר קורות בדרך זו או אחרת, לפעמים אני מוצאת את עצמי מוקפת בלהקה הצבעונית והרעשנית הזו של הפרפרים שמעיפה אותי קדימה ולמעלה יחד איתה, ואני מתענגת על הצבע, על היופי, על הריגוש הזה של ההתחלה וההתמסרות אל הלא-נודע, החדש והמסעיר. לפעמים הם באים בשקט, כמעט מתגנבים אלי, קצת מהססים, קצת כמהים, קצת מבולבלים וקצת בוחנים, זהירים, ואז אני מתענגת על הקצב האיטי הזה, שאני פחות מכירה, על הלמידה ההדדית, על הנעימות של החווייה המתמשכת הזו של התחלה חדשה עם כל סימני השאלה שהיא מביאה. לומדת לא לייצר ודאות במקום בו בלאו הכי היא לא קיימת, כי זו התחלה של התחלה ואין לדעת, אין לדעת כלום…

איך הפרפרים שלכן באים? בלהקות או אחד אחד? איך אתן בהתחלות חדשות? אוהבים ומתרגשים לקראתן, או לא נהנים מהן?

יוזמות או נותנות להן לבוא אליכן?

אולי יעניין אתכן לקרוא גם את זה