זה בסדר לחיות עכשיו.

בא לי להזכיר לנו שמותר לשמוח, שמותר לצחוק, שמותר לאהוב, להתרגש, לחשוק, להנות. וואו, כתבתי להנות ומיד עלתה בי בושה. מעניין איך שכל מילה כזו מעוררת בי משהו אחר… הבושה הזו..

הבוקר הייתי בים אחרי חודש שלא. המים כבר קרים (עניין יחסי), השמש חמימה, החברה היתה טובה, הים היה צלול מאד ושקט מאד ויפה מאד מאד. אפשר להגיד שנהנתי, אבל לא לגמרי. זה כאילו היה ליד. ליד ההנאה, לא ממש בתוכה.

ואני רוצה להיות בתוך ההנאה. כן. עם ולמרות הכל אני רוצה לחוש הנאה, לחוות אותה מכף רגל ועד ראש, אני רוצה שהחיוך סוף סוף יגיע גם לעיניים. אז אולי בכלל לעצמי אני מזכירה שמותר..

אני רוצה לרצות, אני רוצה לחוות את החיים עכשיו, בתוך המוות, הכאב והאובדן, בתוך המציאות הבלתי נסבלת ובלתי נתפסת הזו. כן, עכשיו, דווקא עכשיו זה הזמן לתת לחיים את המקום הראשון, לתת לשמחה לפעפע, לתת למיניות לפרוץ, לתת ללב להשתובב. זה הזמן. ממש עכשיו. היום. _________________________________________________

בתמונה:

ים תיכון צלול ויפה מהבוקר.