זוגיות בלי מיניות בקשר פתוח

פעם סברתי שזוגיות בלי מיניות אינה זוגיות, שאני לא הייתי נשארת בזוגיות נטולת מין. היום התבגרתי והחכמתי וצברתי קילומטראז' בחיים בכלל ובחיי הפולי בפרט, ואני כבר לא חושבת ככה… לפחות לא בהכרח. כשחיים בתוך קשר זוגי ארוך שנים ונותנים מקום ולגיטימציה לשינויים שחלים בכל אחד מאיתנו ובקשר עצמו עם השנים, יכולות לעלות גם אפשרויות אחרות, בוודאי כשמדובר בקשר פתוח.

פעם חשבתי שכשהמין אינו טוב, זה אומר משהו על הזוגיות, משהו לא כל כך טוב. שהמיניות היא בעצם ביטוי של משהו אחר שלא עובד בקשר. אבל למדתי שהמיניות היא שפה בפני עצמה ושלא תמיד השפה המינית של בני זוג היא אותה שפה. למעשה לפעמים השפות הן כה זרות עד שאי אפשר באמת לגשר מעליהן ואז תמיד ייווצר מצב לא נעים כלשהו, של ריצוי, סבל, תיסכול, תחושת דחייה וכן הלאה., ושזה לא בהכרח קשור לטיב הזוגיות.

יש כמובן כלים שונים בהם אפשר ליצור שפה מינית משותפת שלפעמים יכולה להיות ממש נהדרת, מחדשת, מסקרנת, מספקת, מהנה, מענגת לשני הצדדים, אבל לא תמיד, לא תמיד…

ואז נשאלות השאלות - מה עוד יש לנו פה? איזה מין קשר יצרנו עם השנים? מה התכנים שיש בו? כמה טוב לנו ביחד? כמה מפרה ומצמיח, כמה מהנה ומעמיק? כמה מענג שלא באמצעות מיניות?

וגם - מה עושה אותנו לזוג אם אין בינינו מין?

שאלת השאלות שאני הולכת איתה בחודשים האחרונים היא "מה עושה זוגיות לזוגיות?". אין לי כמובן תשובה סדורה לזה, לא חושבת שיש כזו בכלל כי הרי כל זוג, כל אדם, מביא את מה שמביא, שהוא ייחודי לו.

תחשבו רגע על קשר כזה כמו בשרוך של הנעל - כרוך ומפותל ואָחוּז ואוֹחֵז היטב בשני קצות השרוך וגם בנעל כולה וגם בכף הרגל שבתוכה. וואו, סחתיין על הקשר הזה! כל כך מרשים כשמסתכלים עליו ככה!

אז אם אנחנו רגע לוקחים את זה אל הקשר הזוגי - האם הקשר שלנו הוא כזה? האם הוא מצליח לקשור את הקצוות, לתת לנפש, ללב ולגוף לנוח בתוכו כמו שכף הרגל יכולה לנוח בתוך הנעל הקשורה היטב? ואם כן - אז האם באמת הסקס הוא בגדר מאסט, כזה שהעדרו יהיה דיל-ברייקר?

לא בטוחה…

אולי פה כדאי לשאול את השאלה "מה זה אומר עלי שהוא לא רוצה לשכב איתי?" או "מה זה אומר עלי שאני לא רוצה לשכב איתו?" או "מה זה אומר על הזוגיות שלנו כשאין בינינו סקס?". השאלות האלה, אם נענה עליהן בכנות, יוכלו לתת לנו תשובה, חלקית לפחות, על הפרדיגמות שאנחנו מחזיקות לגבי זה.

למשל - אם הוא לא רוצה לשכב איתי זה אומר שהוא לא אוהב אותי יותר, אולי זה אומר שאני מאהבת לא מוצלחת, אני מתביישת בזה שבן זוגי לא רוצה לשכב איתי כי זה אומר שאני לא מספיק טובה, וכן הלאה. או - אם אני לא רוצה לשכב איתו אולי אני לא מקיימת את ההבטחה שהבטחתי לפני אי אילו שנים, אני מרגישה אשמה שאני לא מספקת את הצרכים המיניים שלו כמו שבת זוג אמורה לעשות, אולי אני בכלל לא אוהבת אותו יותר? וכן הלאה.

יכולות להיות המון תשובות לכל אחת מהשאלות האלו, וכולן יובילו אותנו אל עצמינו, אל האמונות ואל הרגלי החשיבה שלנו, שאותם, בעיני, תמיד כדאי לאתגר, תמיד כדאי להטיל ספק בפרדיגמות שלנו. כל כך צומחים ככה, כל כך מגלים עולמות חדשים בתוכנו שלא העזנו להכיר בקיומם עד כה…

אחד (רק אחד מתוך המון) מהיתרונות שיש בקשר פתוח הוא שגם כאשר מסיבה כזו או אחרת אין מיניות בקשר המרכזי, עדיין אנחנו יכולים לממש את עצמנו מינית עם אחרות ואחרים, ובמידה מסויימת לקבל גם וגם - גם את הקשר הזוגי העמוק, היציב, ארוך השנים והטוב שיש לי עם המרכזי שלי, וגם מיניות עשירה, טובה ומספקת (ועוד הרבה דברים טובים) בקשרים הנוספים.

המצב הזה מחזיר את הדיון שוב אל אותן שאלות ששאלתי קודם, כי יש זוגות שממש טוב להם לחיות ככה, ויש זוגות בהם אחד מבני הזוג מרגיש נורא עם זה שבבית אין מיניות ועם בני הזוג הנוספים יש מיניות משגשגת, גם כשלשני בני הזוג ברור שהמיניות ביניהם לא עובדת, לא טובה, עצובה...

אני יכולה להבין את זה כמובן, ועדיין חושבת שכדאי, גם כאן, לשאול את שאלות ה"מה זה אומר עלי?" ואולי כך לצאת מהאמונה המגבילה הזו שזה בהכרח יגיד עלי דברים מקטינים, משפילים ומצמצמים…

אני בעד חיי מין מעיפים, מרחיבים, מרוממים, מרתקים, מגוונים, מענגים, גם כשהם לא מתקיימים בזוגיות המרכזית.

מה אתן חושבות על זה? זוגיות בלי מיניות עדיין נחשבת לזוגיות בעיניכם? איך אתם מרגישים כשבזוגיות המרכזית שלכם אין סקס ובחוץ יש?

כתבתי על זה קצת פעם, פה:

https://www.mayagal.net/post/סחורה-פגומה