זוגיות במשבר

אין ספק ש-2021 הביאה עמה אתגרים מאתגרים במיוחד עבורי. היתה חתיכת שנה לא פשוטה בכלל, בה כל הלוחות הטקטוניים של חיי נעו אל כל מיני מקומות בלתי צפויים, רובם בכלל לא נעימים. באמת אחת השנים היותר קשות שעברתי במהלך עוד מעט 57 שנותי.

דברים זזו וממשיכים לזוז כדרכם של דברים. עכשיו כבר יש לפחות כמה כיוונים יותר ברורים, שזה טוב…

אז מה היה לנו?

אתחיל בקל :)

ב-2020 התחלתי ללמוד פסיכותרפיית האקומי מתוך שמחה גדולה. היה לי ברור שאסיים את שתי שנות הלימוד הרשמיות ואף אמשיך לעוד שנתיים של סטאז', אבל אחרי השנה הראשונה הקשבתי ללב שלי טוב טוב, והלב אמר שנכון יהיה להפסיק אחרי שנה אחת. הלימודים היו מעניינים ופותחים את הלב ואת הנשמה, אבל היו שם אתגרים רגשיים ולוגיסטיים שהיו גדולים מדי. טוב להקשיב לעצמי ולדעת מתי די, גם אם זה אומר לא לסיים משהו שהתחלתי. עם כל כמה שהיה לי קשה להגיע להחלטה הזו, חוויתי הקלה ברגע שהיא נעשתה.

הצעד הזה הוביל אותי בנחישות אל עבר המורה המצויינת - ליאורה בר נתן, אצלה למדתי התמקדות עם התמחות של עבודה עם טראומה. היה מרתק ממש ונכנס לי לחיים האישיים וגם לקליניקה. איזה כלי מדהים שזה!

נתתי לעצמי את המתנה של להיות מטופלת בהתמקדות, ועכשיו אני מתמקדת וממקדת פעם בשבוע עם עמיתה לספסל הלימודים. התמקדות היא משהו מופלא, כל סשן הוא טריפ מטורף ופתלתל במעמקי נבכי הלא מודע, תמיד עם תובנה משמעותי כלשהי, עם אינטגרציה לחיים שמחוץ למרחב הטיפולי. וואו, ובקליניקה זה משהו! הדברים שקורים כל כך מפתיעים ומשמחים! כל מיני חלקים שהיו באפלה, יוצאים לאור, ומתאפשר אוויר ומתאפשר שינוי. מרגש ממש.

זו היתה מתנה גדולה ומשמעותית שנתתי לעצמי השנה. גם עזיבת לימודי ההאקומי, גם לימוד ההתמקדות וגם הטיפול עצמו.

מה עוד? הזוגיות… והרי זה עיקרו של עניין פה…

הקשר הזוגי המרכזי שלי עבר משבר עצום. מה משבר? שבר של ממש. תהום שנפערה, אני עומדת בצד אחד של התהום, והוא בצד השני, ובינינו נוצר חלל של כאב, עצב, אכזבה, כעס, אשמה, והמון המון בילבול…

שבועיים שלמים היינו בנתק שמהצד שלי כלל הרבה דמעות, הרבה מחשבות, הרבה עיבוד עם עצמי ועם כמה אנשים קרובים ואהובים במיוחד. לא באמת ראיתי שנוכל להתרומם משם. זה הרגיש סופני מדי. קריסה שכזו..

אבל אחרי שבועיים התחלנו לשלוח בזהירות זה אל זה משהו שבדמיון שלי נראה כמו זרועות תמנון עדינות, רגישות, מגששות, בודקות, מתכווצות ושוב מתרחבות, מפחדות ואמיצות בו זמנית. לאט לאט. החלטנו להיפגש על שפת הים לדבר קצת, להרגיש איך זה להיות שוב באותו מרחב. אז היה קשה, דומע, עצוב. עלו שם גם רצון לחזור ללבד וגם רצון לחזור לביחד. אהבה על הגדר, רגל פה רגל שם, ושני לבבות מפרפרים באמצע.

לשנינו היה ברור לגמרי שמה שהיה עד כה לא יוכל להמשיך, שהגענו למקום בו הקשר, כפי שהוא, לא מיטיב עמנו. וגם היה ברור שהאהבה עודנה שם ושהחיבור המיוחד שיש בינינו עדיין קיים, אז השאלה היתה אם נוכל למצוא בית חדש לזוגיות שלנו גם כשהכל כמעט משתנה. חוזה חדש.

כל זוג במשבר שעבר ועובר דרך המרחב הטיפולי שלי, יודע שבעיני אחרי זמן כזה או אחר של קשר, כדאי לעדכן את החוזה. כלומר, הוא בלאו הכי משתנה כי אנחנו משתנים וכי תנאי החיים משתנים וכי החיים קורים, אז כדאי לעשות את זה באופן יזום מדי פעם, ככה להרגיש את הדופק ולבדוק מה העניינים ומה מבקש שינוי או שיפור או שימור. לפעמים באמת משאירים אותו כפי שהיה כי ככה זה מתאים, ולפעמים הוא עובר שינוי רדיקלי. לא פשוט לשנות תנאים של חוזה קיים, שכבר יושב טוב בגוף ובנפש, זה דורש תעצומות נפש ואומץ לב, נוכחות והקשבה אמיתית, סבלנות ורגישות אין-קץ.

עכשיו, מתוך השבר הזה, אנחנו לאט לאט מגששים בין הרסיסים, בודקים איך (ואם ניתן) לשנות את החוזה הזוגי כך שיתאים למקום בו כל אחד מאיתנו נמצא בחייו, מקום שונה במידה רבה ממה שהיה לפני 6 שנים.

גם פה, עם כל הכאב, יש גם תקומה, מציאה ויצירה של כוחות חדשים בתוכי, או היזכרות בכאלה שכבר נמצאים בי אבל לא היו בשימוש מזה שנים. אני מרגישה איך עמוד השדרה שלי מזדקף שוב, וזו הרגשה טובה ומעצימה.

את החוויה הזו של עמוד השדרה המזדקף עם הכוחות שממלאים את הגוף ואת הנפש, אני רואה אל מולי בקליניקה לעיתים קרובות, וגם מהצד בתור הגורם השלישי, זו חוויה שממלאת אותי בעונג פעם אחרי פעם. לראות אדם מוצא את עצמו כישות מובחנת, מרים ראש ומתחיל ללכת גם בלי לתת (או לקחת) יד, ישות עצמאית ובטוחה בעצמה, במי שהיא, ביכולות שלה שאינן תלויות בדבר, באיש. כשדבר מופלא כזה מתרחש, רק אז אפשר לחזור באמת, או ללכת באמת.

יאללה 2022, באמא שלך, תהיי יותר קלה, טוב?

---

אודותי

בואו נשוחח

דף הבית