חששות של פתיחת קשר

כשפותחים זוגיות מונוגמית באופן די טבעי עולים חששות מכל מיני סוגים. אחד מהם הוא התחושה שהקשר החדש שבחוץ ירגש, יסחוף ויהיה יותר כייפי מהקשר הביתי והמרכזי, אולי עד כדי דעיכת הקשר הזה ואולי אף עד כדי פרידה.

אני רואה שהחשש המסויים הזה עולה גם מצד זה שצופה בזוגתו מתאהבת (משתמשת במגדרים אקראיים, רלוונטי לכל המגדרים באשר הם) וגם מהצד שמתאהב במישהו אחר. המתאהב גם חושש לפגוע בבן הזוג הביתי, וגםחושש מעצמו, שהוא יתאהב ולא יוכל להכיל שתי אהבות וייסחף אל המקום הקל והמנצנץ והמרגש יותר, בו הוא יכול באמת לנוח מטרדות היומיום, להיות אהוב ונחשק כפי שמזמן לא הרגיש, לראות ולחוות את עצמו דרך עיניים וגוף חדשים, מה שלא קרה כבר שנים רבות.

זה שצופה בזוגתו מתאהבת חושש שהיא תיסחף ותעלם אל הקשר החדש, ששם יותר טוב, יותר מפתה, שהיא תחליף אותו באחר. הרבה פעמים עולה גם מירמור סביב המיניות - לנו כמעט שאין זמן לעצמנו ואז אותו את פוגשת למשך שעות (או לילה או סופ"ש), שוכבת איתו, חולקת איתו רגעים קסומים, חוזרת הביתה עם נצנצים בעיניים וחיוך שמרוח על הפרצוף, וכל זה לא בזכותי. פעם זה היה בזכותי, היום זה בזכות גבר אחר. אאוץ'.

אז איך שומרים על הקירבה והאינטימיות שביניכם כשאתם פותחים את הקשר? יש כמה דברים שאפשר לעשות, חלקם עבודה פנימית וחלקם עבודה יחד כזוג.

ראשית לייצר זמן זוגי, כזה שאין בו טלפונים, ילדים, סיר על האש.. לנצל את הזמן הזה להתחברות, בין אם פיזית, מגע של גוף אל גוף, עיניים אל עיניים, ובין אם שיחה טובה, כזו שמאפשרת לבטא ולשמוע את החששות זה של זה, וגם את המאוויים. לתת לכל מה שעולה מקום והכרה ולגיטימציה, פשוט כי זה מה שחי עכשיו, גם אם זה כואב. כשאני כנה ופתוחה ומשתפת עם בן זוגי, אני בעצם פותחת עבורו חלון אל מה שמתחולל בתוכי, מייצרת קירבה ואינטימיות של הלב, שומרת שנמשיך להיות באותו צד, ביחד, ולא משני עברי המתרס, שבנעבור ביחד את הקושי ומשם נוכל לפרוח ביחד.

וגם, במסגרת העבודה האישית של כל אחד - לבנות עצמי איתן, כזה שלא נידף כעלה ברוח אלא יציב בזכות עצמו. כזה שפחות מיטלטל אל מול התרחשויות, שזוכר את ערך עצמו, שזוכר את הייחודיות שלו בעולם בכלל ובקשר הזוגי בפרט, וגם שזוכר שהוא בעצם רוצה שאהובתו תפרח, שיהיה לה טוב, ושהוא לא באמת יכול לספק הכל-הכל, ושאיזה יופי שהיא מצאה טוב גם מחוץ לקשר הזוגי.

ככל שנרגיש פחות מאויימים ויותר מפרגנים, יהיה פחות מתח בזוגיות ונוכל להישאר קרובים, להישאר שותפים לדרך זה של זה.

וכמובן לזכור שכל זוגיות חווה תקופות של שפל ותקופות של גאות, שכשיש בחוץ ניצוצות התקופות האלו יותר מודגשות, יותר שמים לב אליהן. וזלכור שהחיים דינמיים וששום דבר לא נשאר כפי שהוא עכשיו, גם לא הכאב, גם לא הפחד..

פתחנו, יוצאים לדרך