להיות חֲגוּגָה

כבר לפני כמה שנים הבנתי שבקשרים הרומנטיים שלי אני רוצה להיות חֲגוּגָה. חשבתי שאין מילה כזו בעברית אבל הסתבר שיש, כך שהמשפט שאליו התחברתי בזמנו היה

I want to be celebrated

חֲגוּגָה

ההבנה שזה מה שאני רוצה התעוררה בי כשפגשתי את א', אהובי המקסים, שאיתו הייתי חֲגוּגָה מאז שנפגשנו אי שם בשלהי 2019 ועד עצם היום הזה, כפרה עליו.

יחד עם זאת, התקופה ההיא היתה לא פשוטה בכלל. בזוגיות המרכזית בה הייתי באותם ימים לא הרגשתי חֲגוּגָה בכלל, וגם קורונה ודברים אחרים. קל היה לי לשכוח את הרצון הזה ולהשתופף קצת כדי שהדברים יעבדו, כדי שהקשר ימשיך להתקיים, גם אם אני לא בדיוק חֲגוּגָה בו.

בחודשים האחרונים התחיל לחזור הד של אותו משפט עוד בלי שהגיע ממש למודעות שלי. עם ההתנסויות והמפגשים נוצר בי תהליך של חזרה שלי אלי בהקשר הזה.

היו התחלות של קשרים, היו גישושים ראשוניים, היו מקומות בהם הרגשתי קצת חֲגוּגָה והרבה לא חֲגוּגָה, היו מקומות בהם הרגשתי מאד חֲגוּגָה אבל התזמון היה גרוע. היו כל מיני. ותוך כדי כך המילים חזרו אלי, התחושה הזו של איך זה להרגיש ככה חֲגוּגָה התחילה שוב לזרום לי בעורקים עד שהתייצבה אי שם במרכז הווייתי.

האסימון הזה נפל בתוכי סופית תוך כדי תקשורת עם עלם חמודות, כתום שיער ותכול עיניים. ישבנו בבית קפה בצהרי היום והוא סיפר לי על זו שהוא כָּמֵהַּ לפגוש, על נסיכת הדיסני עליה הוא חולם ועל תחושת הזכייה שתהיה בו כשהחיבור הזה יקרה. ראיתי את העיניים שלו כשדיבר עליה, ראיתי את החיוך שלו, ונזכרתי שככה אני רוצה. לא להיות נסיכת דיסני, אבל כן לדעת שהגברים שאיתי, מרגישים שאני הזכייה הזו, שאני היא האישה המהממת והייחודית שהם חוגגים את קיומה בחייהם.

ההיזכרות הזו משמחת אותי, ממלאת לי את הלב ופורשת לי את הכנפיים לרווחה.

אז כזה אני רוצה.

להיות חֲגוּגָה.