לשנות תפיסת מציאות, או למצוא את דלת הקסמים

כדי לזהות את המקום שמבקש שינוי כל מה שצריך זה להסכים להתבונן מזווית מעט שונה על הדברים, להסכים לעבור דרך דלת חדשה ולגלות תפיסת מציאות אחרת.

עשוי להישמע פשוט, אבל לגמרי לא.

אנחנו כל כך רגילים להתבונן על העולם מתוך נקודת המבט אותה אימצנו מתישהו בראשית חיינו, עד שנראה לנו כמעט לא אפשרי שיהיו עוד, שיהיו עוד פירושים למה שראינו, שמענו, הרחנו, טעמנו. אבל יש.

אשתף איך שינוי נקודת מבט שלי שינה אצלי משהו שהפריע לי בערך כל חיי הבוגרים - חרדה חברתית.

היא ממש הפריעה להתנהלות שלי בעולם. ממש. מצד אחד היתה כמיהה עזה להרגיש שייכת, להצטרף לאירועים חברתיים, למסיבות, למפגשים, להכיר אנשים בעולם האמיתי ולא רק בוירטואלי. כל פעם שראיתי שאירוע כזה או אחר עומד להתקיים, מיד היתה אוחזת בי אימה, תמונה ברורה (הדמיון שלי מאד ויזואלי) של מיה קטנה שעומדת מול גוש חסר פנים של המון זר ומנוכר. רחוק מהמציאות החיצונית, כן? אבל המציאות הפנימית גרסה אחרת…

בדרך כלל המציאות הפנימית שיכנעה אותי לא ללכת, ותמיד זה היה כרוך בתחושות של עצב, החמצה וסוג של ידיעה פנימית שלעולם לא אשתייך.

לפעמים הייתי מתגברת על זה ובכל זאת הולכת, אבל אז התחושה הזו היתה מפעפעת בתוכי בעוצמה בזמן אמת. אף אחד כמובן לא ראה את מה שקורה לי בפנים כי כבר למדתי להסתיר, וגם זה העצים את תחושת הזרות כי לא רואים אותי…

עם כל הנסיונות מצאתי את עצמי עוברת שוב ושוב דרך אותה דלת בדיוק.

חלק גדול מהטיפולים השונים שעברתי, נסבו סביב זה. לא רק, אבל זה תמיד היה או ברקע או בחזית, לפי הצורך. ולא מצאתי את הדלת האחרת, החרדה לא נעלמה, אולי אפילו התגברה עם השנים. מאד מגביל ומעציב.

במקביל, ואז עדיין בלי קשר, אני יודעת שאני אישה רגישה מאד (זה מושג קיים, HSP. גגלו, זה מרתק). זה מתבטא בהמון דברים - אני לא סובלת סוגי מגע מסויימים או תוויות של בגדים, צווארונים סגורים מדי של חולצות, נעליים שנוגעות בבהונות, אור חזק, דיבור בקול רם לידי, בקיץ חם לי מדי בחורף קר לי מדי, כשאני מגיעה לעיר הגדולה אני מרגישה שהיא "מתנפלת עלי" עם כל התנועה-אורות-צלילים-ריחות שיש בה, וכן הלאה. רגישה מאד.

יום אחד התכתבתי עם מישהו ושיתפתי אותו בזה. הוא לא הכיר את המושג ולא היתה לי סבלנות באותו רגע להסביר ולפרט, אז הלכתי לגוגל וחיפשתי לינק להסבר ראוי, ושלחתי.

כמה שעות מאוחר יותר גיליתי שהדף ההוא עדיין פתוח לי על המחשב ונכנסתי לקרוא בו אחרי שנים שלא עסקתי בפן התיאורטי של ה-HSP. תוך כדי קריאה היתה לי תובנה מאד משמעותית - זה לא שיש לי חרדה חברתית, זה בכלל לא שם! אני פשוט מאד רגישה לכל מה שקורה במפגשים רבי משתתפים - הכל יותר מדי לי, מציף אותי. לא פלא שיש בי התנגדות פנימית לקחת את עצמי בהתנדבות למקום שכל כך מציף אותי מכל הכיוונים…

תפיסת המציאות שלי בהקשר הזה - השתנתה!

מהרגע בו התובנה הזו הכתה בי ועד לשינוי בפועל חלפו ממש כמה ימים. במקרה (או שלא?) היה מפגש מתוכנן של אחת הקבוצות שאני חברה בהן. מפגש לא גדול של אנשים נחמדים בפארק הירקון. זיהיתי שם הזדמנות טובה ללכת ולפגוש את עצמי מחדש בתוך קבוצה, מתוך נקודת המבט החדשה שלי על עצמי. אולי הפעם אוכל לעבור דרך דלת חדשה.

וזה היה מוצלח! לא קפאתי מבפנים (רק קצת, פה ושם) ובעיקר פשוט היה לי כיף :)

כזו הקלה…

מאז כבר הלכתי לכמה וכמה מפגשים קבוצתיים שונים ואפילו למסיבות, וכן, היה כיף ונעים ולא מאיים (כמעט) בכלל.

כל כך הרבה שנים של היתקעות בתוך נקודת מבט מסויימת כשכל מה שהייתי צריכה היה לבדוק עוד אפשרות, עוד נרטיב, עוד סיפור, כי תמיד יש כאלה. תמיד.

יש לכם כאלה מקומות בהם אתם מנסים לעשות שינוי וזה פשוט לא עובד?

ניסיתם למצוא פירוש חדש? סיפור חדש? לחפש נקודת התבוננות שונה? מחפשים את הדלת? צריכים קצת עזרה עם זה?

לפעמים ממש תומך כשיש מישהו חיצוני שמתבונן איתכם על הדברים ומביא אפשרויות שונות שפיספסתם..