נס עם פג-תוקף

לפני שבועיים שיתפתי פה את ההסכמה הנלהבת שלי להכנס לקשר מפתה למרות שיש לו "פג-תוקף" ידוע מראש. לקח לי קצת זמן להגיד את ה"כן", אבל ברגע שנולדה בי ההסכמה הפנימית, עפתי על זה וצללתי אליו, אל הקשר ואל האיש. חוויתי איתו עונג גדול לנפש, ללב ולגוף, חיוך שלא ירד מהפנים, השתוקקות שלא הרפתה, ובעיקר שמחה גדולה על הנס הזה שלפעמים קורה בין שני אנשים, או כמו שהוא הגדיר זאת כל כך יפה - "את הפנטזיה שמעולם לא ידעתי שיש לי"...

ליווה אותי אז השיר של ענת אורפז: אֲנִי אוֹהֶבֶת לַחֲשֹׁב

שֶׁהַבְּיַחַד הַזֶּה

הוּא לֹא

פָּחוֹת

מִנֵּס.

נֵס.

אֵיךְ עוֹד

נִתָּן לְהַסְבִּיר

אֶת הַבְּחִירָה לְהִצְטוֹפֵף

כְּשֶׁכָּל הַמֶּרְחָבִים

פְּתוּחִים.

נכון מקסים?

הקשר הזה נמשך כמה שבועות, כמה שבועות של שכרון חושים, אבל יחד עם זאת התוקף שלו פג יותר מוקדם מהצפוי ובאופן כואב ממש שהעציב אותי מאד. היו אֵבֶל, כעס, בילבול. ערב רב של רגשות סביב הסוף החותך שהיה.

ימים ספורים אחר כך ישבתי עם חבר שלא פגשתי כבר כמה חודשים, ביובל קטן שנבע ממעיין קרוב. ישבנו קרובים, טוסיקים במים, נוטריות שוחות ומכרסמות קנים, צפרדעים מקרקרות, ירח זורח והרבה קסם מסביב. בשיחה מלב אל לב שיתפתי אותו בכל מה שקרה, מן ההתחלה ועד לסוף. הוא הקשיב (איך אני אוהבת אנשים שבאמת מקשיבים..) ואז שיקף לי שעיקר הסיפור שסיפרתי סבב סביב כל הטוב שהיה עם האיש ההוא, על השמחה שלי שכל הסיפור הזה בכלל קרה, כי היה כל כך טוב כל עוד היה. היה מעניין לראות את זה שעם כל כאבו של הלב שנסדק, מה שנותר בי הכי חזק היתה החוויה הטובה והנעימה שכן היתה שם, ובמחשבה נוספת אני יודעת שהייתי עושה את זה שוב. מבסוטית על עצמי שככה אני, שהטוב תופס בי מקום רב יותר מאשר הפחות טוב :)

הערב אצטופף לי עם אותו חבר קשוב, מפנה מקום לנס חדש. זו תהיה חווייה טובה שאני הולכת לקראתה בשמחה ממש מבלי לדעת את התוקף שלה, מבלי לחשוב על זה :) איך זה אצלכן? צוללים ראש או נזהרים בסיבובים? או אולי גם וגם? ואיך?

https://www.mayagal.net/post/הצלקות-האהובות-שעל-לבי