סולו-פולי בקשר משני

המשך הגיגי חופש וסולו-פולי.

אז יש את הקשר עם א' שהוא כבר בן שנתיים ורבע של אהבה ועונג וחברות קרובה, קשר שאני בהודיה עליו מראשיתו, עם איש יחיד ומיוחד שמלמד אותי את עצמי מחדש שוב ושוב פשוט מעצם היותו מי שהוא. ועכשיו השתלב בחיי גם ד', גבר חמודות משובח במיוחד שמרנין את לבי ואת גופי, ושהקשר איתו סוג של סוגר מעגל שהתחיל מתישהו בקיץ, בזיק של מבט שלא יכול היה להתממש אז מכל מיני סיבות. והנה זה קורה :) אני שמחה. ממש. החיים כל כך טובים אלי עכשיו, מכל הבחינות.

גם א' וגם ד' נמצאים כבר שנים רבות במערכת יחסים זוגית, טובה והיררכית לחלוטין, כלומר - הקשר של כל אחד מהם איתי הוא קשר משני, נוסף, מלווה או איזה שם אחר שתרצו לתת לו, מה שמחזיר אותי אל הפוסט הקודם שכתבתי בו על היותי סולו-פולי טרייה (https://www.mayagal.net/post/סולו-פולי-טרייה) ועל ההגיגים שעולים בי אל נוכח המצב הזה.

באחת מהתגובות הרבות, המגוונות והמלמדות שהיו אז לפוסט ההוא, מישהי כתבה על ההבדל בין להיות בקשרים עם גברים שנמצאים בעצמם בקשרים מרכזיים והיררכיים, לבין להיות בקשרים עם גברים שהם סולו-פולי בעצמם. תגובה ששלחה אותי להרהר בעניין.

ברוב המכריע של הקשרים הנוספים, המשניים, אלו שמתלווים אל הקשר המרכזי, יש איזו תקרת זכוכית שבדרך כלל מוכתבת מתוך ההסכמות שיש בזוגיות המרכזית, נגיד בקשרים בהם אני נמצאת עכשיו, יש דברים שמוכתבים מתוך הזוגיות של א' ואשתו ושל ד' ואשתו. מבחינתי, כל עוד זכות וטו אינה לגיטימית בזוגיויות המרכזיות שלהם, הכל בסדר. אז מה כן מוכתב? זה משתנה מקשר לקשר, בדרך כלל מדובר למשל בכמות הפעמים שאפשר להיפגש בשבוע, אם כן או לא אפשר לבלות לילה ביחד, כן או לא קונדום, לצאת להופעות יחד, לפגוש חברים יחד ועוד ועוד, כל זוג היררכי מכתיב את מה שנכון לו. באופן טבעי (בעיני) לקשר המשני יהיה פחות say, החלטות שנעשות בתוך הקשר המרכזי עשויות להשפיע על הקשר המשני, מה שכמעט לא קורה לכיוון ההפוך.

לי, נכון לעכשיו, זה ממש בדיוק מתאים. גם א' וגם ד', כשהם איתי, אני מרגישה שהם לגמרי איתי. אנחנו מבלים ביחד שעות ארוכות, טובות וממלאות, ויחד עם זאת יש לי את החופש ואת הזמן-מיה שאני כל כך זקוקה לו. ה"הכתבות" שבאות מתוך הקשרים המרכזיים שלהם מאד מתאימות ונוחות לי, מאפשרות לי בול את מה שאני רוצה וצריכה בתקופה זו (והמטאמוריות שלי, כפרה עליהן, הלוואי על כולן כאלה <3 ).

מצד שני, אני מכירה רבות וטובות, וגם רבים וטובים, שנמצאות ונמצאים בסוג כזה של קשר ושתקרות הזכוכית האלו מעיקות עליהן, שהם מרגישים שאינם יכולים להתבטא במלואם בקשרים כאלו, שהן תוהות עד כמה הן יכולות באמת להתמסר לקשרים האלו, לאהוב עד הסוף (מה זה אומר בכלל?), להרשות לעצמם לנוח ולהתערסל באהבה הזו שתקרת זכוכית תלויה מעליה. וגם -בואו נכיר בזה - שקשר משני מתקיים רק בזכות זה ששני הצדדים רוצים שיתקיים, אין עוד שום דבר שמחזיק אותו בחיים. אין בית, ילדים, משפחות מורחבות, חשבון בנק וגם וותק של קשר עם כל מה שבא איתו. כאשר קשר משני מפסיק להתקיים, לכאורה שום דבר לא משתנה בעולם הגשמי. כלומר, מלכתחילה יש בו פחות ביטחון מאשר בקשרים המרכזיים וההיררכיים.

כשאנחנו כסולו-פולים, נמצאים בקשרים עם סולו-פולים אחרים, יש סיכוי טוב מאד שלא יהיו הכתבות "מבחוץ", שאנחנו נהיה אלו שיגדירו את גבולות הגיזרה של הקשר, שתקרת הזכוכית, אם תהיה, תוצב איך ואיפה שאנחנו נבחר, שההכתבות, אם יהיו, יגיעו מבפנים ויהיו אורגניות לקשר עצמו.

קל לראות איך בקשרים כאלו, של סולו-פולי עם סולו-פולי (אוי, זה כמעט נשמע מונונורמטיבי..), יכול להיות גם יותר חופש וגם יותר ביטחון אפילו רק מעצם זה שהקשר נבנה באופן אורגני, מתוך עצמו, בצורה שאנחנו בוחרים לתת לו.

עבורי חוסר הסימטריה הזה מושלם כיום, אני מכירה אנשים רבים שחוסר הסימטריה הזה ממש כואב להם, בין אם הם המשניים ובין אם הם אלו שנמצאים גם בקשר פתוח והיררכי וגם בזוגיות משנית.

אז פוליאמורים יקרים - אלו מכם שמקיימים קשרים כאלה בכל אופן שהוא, איך אתם חווים את זה?

נוח?

כואב?

יכולים להתמסר שם?

חיים בטוב עם תקרת הזכוכית שלכם?

מה הייתם רוצים שיהיה אחרת, אם בכלל?

*בתמונה שהורדתי מהרשת אפשר לראות כמה חיים יכולים ללבלב מתחת לתקרה של זכוכית...