סולו-פולי טרייה

אחרי 6 שנים של זוגיות מרכזית שהחופש שהיה לי בה היה קיים אך מוגבל, בחודשיים האחרונים אני מוצאת את עצמי במצב בו לא הייתי כבר שנים… סולו-פולי? כן, זה מה שקורה עכשיו, אחרי 6 שנים בהן התנהלתי בקשר היררכי.

מעניין ממש ללמוד את עצמי מחדש בקונסטלציה הזו.

הבת שלי (19) גורסת שאני הרבה יותר מאושרת ומחייכת כשאני סולו-פולית, כשיש לי כמה מערכות יחסים שאני משייטת ביניהן בנחת ובשמחה בלי שאף אחד "יחליט עלי". לעומת זאת אמא שלה (אנוכי) גורסת שהחיים דינמיים ומשתנים כל הזמן, ומה שהיה לי נכון לפני עשור שונה ממה שהיה נכון לי לפני 6 שנים, ושונה ממה שנכון לי עכשיו, ושונה ממה שיהיה לי נכון בכל נקודת זמן אחרת בעתיד.

יש הרבה חופש פנימי בראייה הצלולה ובקבלה השקטה של הדינמיות והתנועה המתמדת של החיים, ושל החופש שלי להתנהל בתוכן, גם כשעולים פחדים, גם כשאני פתאום מוצאת את עצמי במקום בו לא רציתי להיות, גם כשאני עושה טעויות וכואב ועצוב לי, וגם כשאני קופצת משמחה, מתשוקה, מאהבה, מהתרגשות. כל אלה שלי ובידי ותחת אחריותי.

כרגע, בימים אלו, אני מרגישה את כנפיי נפרשות במלוא עוצמתן, מתענגות על החופש שבסולו, חשות בדיגדוד הנעים של הרוח שבין נוצותיהן, בהשתאות של הלב השטמון ביניהן, נרגשות וסקרניות לאן תוביל אותן הרוח החדשה הזו…

עולות בי שאלות שכבר מזמן לא שאלתי את עצמי ואני משתדלת להניח להן ופשוט להנות ממה שבא, מתוך הקשבה כנה לעצמי, כי בין היתר, מסתבר שהאני-עצמי הזאת של היום, יש לה קווי מתאר מעט (מעט? תוהה…) שונים מהאני-עצמי שהיתה אז, כך שההקשבה הכנה הזו פנימה, הכרחית ממש כדי להנות באמת בלי להיות כבולה למה שהוביל אותי פעם. להיות חדשה, להפתיע גם את עצמי לפעמים. זה כיף. זה גם לגמרי חלק ממה שהחיים בקשרים פתוחים מביאים אלי איתם.

יש לי עוד לא מעט הגיגים על התקופה הזו, וגם תובנות חדשות שמתבשלות בי בימים אלו, אבל תוהה -

גם אתן חוויתן מעברים שכאלה?

גם אתם מכירים את הגלים האלו של היררכיה-סולו-אנרכיה? ואולי אלו בכלל ספירלות?

(וכן, אני חובבת הגדרות, הן מאפשרות שפה משותפת שאחר כך אפשר לצאת ממנה אל מקומות מהותיים ועמוקים יותר).