סוף הסיפור

חודשים ארוכים מלאי עצב, כאב, התחבטויות, דמעות, אהבה, כעס, תסכול, השתדלויות, נסיונות והתרחקות שכבר אין לטעות בה, באו לקיצם בשבוע שעבר, יחד עם 6 שנות זוגיות שהיתה טובה ונהדרת וגם מאתגרת, לרוב, מדי.

אני חושבת שבגלל שהיה כל כך הרבה טוב בינינו, היה יותר מדי קל לתת פחות מדי מקום למה שלא היה במקום, שלא היה נכון, שלא היטיב ולא תמך.

אבל בשלב מסויים, בעקבות השבר הזוגי הגדול שהיה בינינו (http://www.mayagal.net/post /זוגיות-במשבר ), כבר לא היתה ברירה אלא לפקוח את העיניים, להביט בפיכחון בקשיים הרבים, ולהסכים לשחרר את החלום.

זה קרה בשלבים, דוקא מתוך הנסיונות הרבים שעשינו כדי כן להישאר ביחד.

אחד הדברים המשמעותיים שקרו הוא שהפסקנו את הקינון החצי משותף שקיימנו לאורך שנות הזוגיות שלנו.

החודש הראשון היה קשוח גם רגשית וגם לוגיסטית, אבל עם הזמן החיים שלי הסתדרו בקצב הנכון להם, באופן הנכון להם, ומצאתי את עצמי שוב חיה בקצב שלי.

מעניין איך הבדלים משמעותיים בקצב החיים משפיעים על הדינמיקה הזוגית ועל כל אחד משותפיה. עכשיו אני יכולה לראות שבמהלך שנות הזוגיות שלנו היתה בי תחושה שמשהו בי צריך להיות אחר, שאני צריכה להיות זריזה יותר, פעילה יותר, חברותית יותר, וגם אולי פחות פוליאמורית, פחות קשרים, מפגשים קצרים יותר עם אהובים, פחות סקס עם אחרים.. ועוד כל מיני "יותר" או "פחות". חלקם לגמרי בראש שלי וחלקם ממש במציאות הזוגית (אני כמובן כותבת כאן את הצד שלי של הדברים, גם לו יש את הסיפור שלו).

בזמן הזה, בחודשים בהם הפסקנו את הקינון שהיה, ניסינו להתקרב שוב ממקום הרבה יותר מובחן, עצמאי, מלא. בדקנו שינוי כללי המשחק, שינוי תנאי החוזה, ועדיין ההתרחקות המשיכה להתרחש, לאט אבל בטוח.

במהלך התקופה הזו, אני עצמי השקעתי זמן רב בחקירת שינוי החוזה שלי עם עצמי, התבוננות עמוקה וכנה יותר על מה מנהל אותי, מה מפחיד אותי, מה מושך אותי, מה מצמיח, מפריח, משמח, מיטיב… איפה שקעתי ואיפה העלמתי עין, איפה פרשתי כנפיים ואיפה הן היו קשורות.

עם הזמן והמרחק המתממש, הרגשתי שאני נושמת טוב יותר, שהגב מזדקף שוב, הסנטר מורם, שמחת החיים חוזרת לפעום בעורקים.

הצורך בחזרה אל עצמי בעצמי הפך לברור. לא עוד נסיונות משותפים להחיות את מה שנשאר מהזוגיות הזו, אלא חזרה שלי אלי, בדרכי, בטוב. התבקשה דרך חדשה.

ארזתי את ביתי, את בתי, את הכלב ואת החתולים ועברנו לדירה חדשה, שלנו, בלעדיו.

התחלה חדשה.

ממש כמה ימים אחר כך חליתי בקורונה מאיזשהו זן לא פשוט בכלל. וככה, מבודדת בחדר החדש שלי, בדירה שזה עתה עברנו אליה, הזעתי את עצמי למוות במשך יומיים, ואחר כך בכיתי במשך יום שלם, מנקה את כל מה שעוד התבקש להתנקות ממני.

ונחתי, כמה נחתי.

עכשיו גם בגוף יש התחלה חדשה.

******

אני מצרפת צילום של כתב הברית שכתבנו באמצע 2018, ברית אהבה וכוונה שבאמת היו בה אהבה רבה וכוונה טובה. עשינו כמיטב יכולתנו לפעול על פיה. חלק עשינו טוב לתפארת, חלק רע לתפארת והרוב איפשהו באמצע. אני הכי שמחה וגאה שבסופו של דבר הסכמנו לממש גם את הסעיף האחרון ולהפסיק לאחוז… לחיי התחלות חדשות