אני לא רוצה לשכב איתך יותר

אני לא רוצה לשכב איתך.

מה זה אומר עלי? האם אני אשמה? האם אני סחורה פגומה? בעיני? בעיניך? מה זה אומר עליך?

כל כך הרבה פעמים אני פוגשת בקליניקה את האמירה (לרוב מנשים, אבל לא רק) "אני לא מספקת את הסחורה" או "אני סחורה פגומה" או אמירות דומות. כל פעם כזו מתכווץ לי הלב… אני רואה את האהבה הרבה שיש ביניהם, את החברות, את השותפות הטובה בניהול הכלכלי, ההורי, הביתי, בעוד שבמישור המיני משהו לא עובד. אבל לא רק במיניות, יש איזו שותפות ביניהם בתפיסה שמשהו אצלה לא תקין, שהיא לא מקיימת את ההבטחה האירוטית, המינית, שלכאורה ניתנה לפני כך וכך שנים, גם אם לא במילים מפורשות. זה מה שמכווץ לי את הלב, לראות שוב ושוב נשים שמרגישות שהן פגומות, שהן התקלקלו עם הזמן, ובני זוג שתומכים ומחזקים את התחושה הזו. הצימצום הזה שבתום לב, לרוב, נעשה מתוך אהבה ורצון לקירבה, ממש לא מזדון או מרצון מודע לצימצום.

הצימצום הזה יכול בקלות להוביל לאשמה ולריצוי. ומה בעצם קורה כשאני מרצה? אני כבר לא אני, אני מסתגלת לפי מה שאני חושבת שהוא רוצה. מתרחקת ממני, מהרצונות שלי שהולכים ונמחקים, ממה שאני כן יכולה להביא אל המיניות שלנו. הנוכחות שלי במיניות שלנו הולכת ונעלמת , ויחד איתה אני הולכת ונעלמת. זה משפיע על כל הרבדים של הזוגיות, מפעפע מבלי משים. נולדים כעס, תסכול, ריחוק, מה שעוד יותר מוריד את החשק.. כשזה קורה, ההתרחקות בין בני הזוג כמעט בלתי נמנעת.

אני מניחה שאני לא מחדשת באמירה הזו שום דבר. מאמינה שפגשתם סיטואציה דומה בזוגיות שלכם, קראתם על זה, שמעתם על מצב דומה אצל חברים וכן הלאה. אני בעצמי חוויתי את התחושה הזו יותר מפעם אחת, ואני כמובן פוגשת אותה בקליניקה על בסיס קבוע. אצל כל זוג שחווה את הפער הזה הוא מתבטא קצת אחרת, אבל קיים. סדר העדיפויות משתנה, תנאי החיים משתנים, המיניות של כל אחד מאיתנו משתנה, ומתחיל להיווצר פער שבמקרים רבים מאיים על הזוגיות עצמה.

מכאן הדברים יכולים לקבל אינסוף תפניות, החל מחקירה מחודשת של המיניות הזוגית אבל ממקום חדש, וכלה באמת בפרידה. כך או כך, מה שהיה לא יהיה שוב, יש כאן אלמנט מסויים של פרידה ואובדן של משהו שהיה, ושבדרך כלל נחווה כטוב, ואיננו עוד…

כדי לעשות שינוי יש להכיר במצב החדש, ולא פחות חשוב - לקחת אחריות על הקיים. זה לא קרה *בגלל* אף אחד מבני הזוג, אף אחד מבני הזוג אינו פגום בשום דרך, וחשוב לזכור את זה, לדעת את זה. שני בני הזוג אחראים על המצב הקיים, גם אם רק אחד מהם איבד את התשוקה לשני. קצת מתעתע, אבל אתם ילדים גדולים ויכולים לראות מעבר לתעתוע. רק כשאנחנו לוקחים אחריות על החלק שלנו בסיפור הזה, רק אז נוכל באמת לעשות שינוי, כי אם זה "בגללה או "בגללו" אין שום דבר שאנחנו יכולים לשנות, מלבד להיפרד.

ואם זה מה ששניכם רוצים אז מתחילים לאט ובזהירות וברגישות אין-קץ, להכיר מחדש זה את זו וזו את זה וכל אחד את עצמו. לאט לאט מייצרים משהו חדש ואחר, מרגש ושונה, משהו שלא היה ביניכם קודם. זו דרך לא פשוטה אבל כל כך מתגמלת, מקרבת, מלמדת ומבהירה, גם אישית וגם זוגית.

---

אודותי

בואו נשוחח

דף הבית