רואה לי בעיניים

לפני חודשיים ומשהו עברתי לגור בחריש. השינוי היה הרבה יותר משמעותי משחשבתי שיהיה. התאהבתי בעיר, ברחובותיה, בפארקים הרבים שבה, בשקט שברחובות שסביבי, והכי הכי בירוק, באפשרויות הטיול הכל כך רבות שיש ממש סביב העיר. הכל נהיה טוב יותר בבת אחת, זה היה די מרשים העניין הזה. אבל לא רק העיר ריגשה אותי.. שבועות ספורים אחרי המעבר פנה אלי גבר שגר פה בחריש ושהכיר אותי קצת מהפייסבוק. אמן מוכשר להפליא ומלא קסם. אז הוקסמתי :) ובכלל אמנות זה משהו שממיס אותי, במיוחד כשזו אמנות שמדברת במדוייק עם חדרי לבי. נפגשנו ונקשרנו די מיד. בילינו יחד המון שעות מתוקות, מעניינות, משתפות, סוערות, שוקטות. תוספת מפוארת לקליטה הנהדרת בחריש.

במשך כמה שבועות הילכתי על עננים. אבל עננים יש להם מין נטייה שכזו, או שהם יורדים אל האדמה המוצקה, או שהם פשוט מתפוגגים ונעלמים ומותירים אחריהם שמיים חשופים. הקשר הזה זכה באפשות השנייה, המתפוגגת באוויר, והשאיר אחריו לב חשוף ושובל דק של עצב.

א' המתוק שלי, אהוב לבי מזה למעלה משלוש שנים, סיפר לי על האור שהוא רואה לי בעיניים, אחרי שנה לא פשוטה בה ראה בהן דברים אחרים, אפלים יותר. עכשיו הוא רואה בהן את העצב הדק הזה, אבל לא אפלה. יש בהן גם שמחה גדולה על כל שאר חלקי חיי שיושבים במקום כל כך טוב ופורח עכשיו - הקליניקה הפורחת, הירוק המופלא והפורח שמסביב, הנינוחות שבדירה החדשה, חברויות חדשות ומשמחות שנובטות ופורחות, מלבלבות ומלבבות..

הוא כל כך רואה אותי האיש הזה.. שיקוף מבחוץ על מה שקורה בפנים, במיוחד ממישהו שמכיר אותי כל כך טוב, עושה נעים בבטן ובלב.. כיף להיות נראית בעיניו של מישהו אהוב ואוהב. ונפלא שיש אהוב קרוב שכזה שהולך איתי דרך הסערות שלי, שאיתו אני יכולה להיות בדיוק מי שאני בכל רגע נתון ולהרגיש עטופה, אהובה ובטוחה.

לפני כשבועיים היה לי יום הולדת וקיבלתי ברכה מרגשת מאשתו של א', שבין היתר היה בה שיר של יעל קאלו מור, ויש בו קטע שהולך ככה:

"ומתי לא התחפשת

ומי זכה לראות

ומתי היית רק זאת שאת רוצה להיות

תשאירי לך פתח

לבוא ולצאת

תשאירי לך פתח

למי שאת באמת"

אז עם א' כזו אני, פשוט אני. וכך גם אני משתדלת להיות האני הלא מחופשת בכל הקשרים שלי, מכל הסוגים והגוונים.

מסקרן אותי לדעת איך אתן ואתם בתחילתם של קשרים מרגשים? מרשות לעצמכן לעוף כי זה מה שמתחשק באותו זמן? מאטים את הקצב ומנסים להכניס קצת רציונל לתעופות? אתם אתם שם? אתן אתן? מתחפשות? משאירים פתח למי שאתם באמת?

* בתמונה: רקפות בסוף עונתן. חלקן כבר מתקפלות אל תוך עצמן וחלקן עדיין רעננות ומלאות חיות.