שלוש שנים עם א

כל כך הרבה עברנו יחד בשלוש השנים האלו.. כלומר, אם אכתוב רק על מה שאני עברתי בזמן הזה, אז חיי שלי עברו כמה וכמה תהפוכות בשלוש השנים האלו, והוא היה שם כל הזמן. לפעמים יותר זמין ולפעמים קצת פחות, כי בכל זאת יש לו משפחה וילדים וזה, היתה תקופה בה הייתי בקשר מרכזי במקביל, היו תקופות בהן הייתי בקשרים נוספים, אבל א' כל הזמן היה שם מהווה מין עוגן יציב כזה.

הוא היה עוד בליינד-דייט אחד מתוך כמה שהיו לי באותה תקופה. קבענו בבית קפה בערב מעורפל של סוף דצמבר. הוא חיכה לי ברחוב, נשען על הגדר של בית הקפה, בפרופיל אלי. העיניים שלי זיהו אותו מיד, וגם הלב. הלב שלי זיהה אותו מיד, ככה מרחוק. הוא לא תמיד צודק הלב הזה שלי, לפעמים סתם מתרגש ומתבלבל, אבל הפעם הוא ידע בדיוק מה הוא אומר לי, ומה הוא ממשיך להגיד לי עד עצם היום הזה.

הקשר שלי עם א' הוא קשר מאד מיוחד, מיוחד עבורי ומיוחד עבורו. אני חושבת שאחד הדברים שמייחדים את הקשר שלנו מקשרים אחרים שהיו לי, הוא הקבלה הכמעט מוחלטת של מה שיש, או אולי יותר מדוייק לכתוב - של מי שאנחנו, כפי שאנחנו.

זה אולי נשמע טריוויאלי אבל זה כל כך לא…

בחיים הכבר-לא-כל-כך-קצרים שלי אני לא זוכרת שחוויתי כזו קבלה שלי בתוך קשר זוגי. אני בדיוק כפי שאני, כל הזמן, כבר שלוש שנים ברציפות. אני לא "אמורה" להיות אחרת ממי שאני, אני לא מצופה להביא חיוך כשאין לי כזה, או ארוס כשהוא פשוט לא שם, או כל דבר אחר. כמובן שחלק גדול מזה הוא עבודה פנימית ואישית שלי, אבל חלק לא פחות גדול זה מה שהוא מביא איתו, השקט הזה, ה"יש זמן" שלו, שום דבר לא דחוף, לא צריך לקרות עכשיו, או בכלל. אני אהובה ורצויה בדיוק בדיוק כפי שאני.

בקליניקה שלי אני מלמדת בדיוק את זה - להסיר את כל הרעיונות והתפיסות שיש לי לגבי מי שאני ומי שאני אמורה להיות, כדי להיות בדיוק כפי שאני כאן ועכשיו. להסיר את כל הרעיונות והתפיסות שיש לי לגבי מי שהוא ומי שהוא אמור להיות, כדי שאוכל להיות איתו בדיוק כפי שהוא כאן ועכשיו. זה קסם הדבר הזה. אני יודעת את זה כבר כל כך הרבה שנים, ובכל זאת חווה את זה על אמת ועל מלא רק עכשיו, רק איתו, רק שלוש שנים. או כבר שלוש שנים, תלוי איך מסתכלים על זה.

בתחילתם של תהליכים עם אנשים בקליניקה שלי, פרטניים או זוגיים, כמעט תמיד אנחנו עוברים דרך זה באופן כזה או אחר, כמעט תמיד יש את הרעיונות של "איך הדברים/הוא/היא/אני אמורים להיות" כדי שהכל יסתדר. ולאט לאט פורמים את הפלונטר הסבוך והעתיק והרב-דורי הזה, מקלפים קליפה אחרי קליפה, עד שמגיעים אל התוך הרך, הפגיע, היפה כל כך, והנוכח. נוכח. נוכח ומקבל.

וכל כך שקט שם, וטוב, ונקי מרעשים (טוב, כמעט נקי מרעשים), ומאפשר לבוא אל המרחב הזוגי בנחת ובהתמסרות.

אולי קודם כל בכלל מאפשר לבוא אל המרחב האישי בנחת ובהתמסרות, ומשם גם אל המרחב הזוגי.

• בתמונה - אפילו החתולים שלי נרגעים עליו